חצוצרות הרחם מקשרות בין הרחם אל השחלות. דרכן הזרע מגיע אל הביצית ומפרה אותה ליצירת עובר. בהמשך הביצית המופרית נעה אל הרחם ומשתרשת שם. דלקת חצוצרות או סלפינגיטיס (salpingitis) בלועזית היא דלקת של אותם מבנים.
ברוב המוחלט של המקרים הסיבה לדלקת בחצוצרות היא זיהום ואז משתמשים במונח "דלקת אגנית" (PID-pelvic inflammatory disease). כמעט תמיד החיידקים שגורמים לדלקת יגיעו מן המערכת הרבייה התחתונה (זיהום "עולה" מהנרתיק וצוואר הרחם) על חשוב לטפל בזיהומים שם לפני שהם עלולים להתפשט ולגרום לדלקת אגנית. הסיבוך הגדול בדלקת אאגנית הוא צלקות על מערכת הרבייה שמובילות לפגיעה בפוריות.
שכיחות וגורמי סיכון
דלקת חצוצרות היא אחד הזיהומים הכי החמורים שיכולים להתרחש במערכת הרבייה באישה בגיל הפוריות. בארצות הברית מאובחנים מדי שנה שמיליון מקרים, רובם בנשים צעירות בגילאי 15 עד 25 שנים.
גורמי הסיכון חופפים לגורמי הסיכון להידבקות במחלות מין. הם כוללים קיום יחסים לא מוגנים, ריבוי שותפים לא קבועים ליחסי מין וגיל צעיר בהתחלת קיום יחסים. פעם חשבו שהחיידקים שהכי קשורים בדלקת אגנית הינם כלמידיה וגונוריאה אך כיום מבינים שמדובר בדלקת שיכולה להיגרם מזהיום של מספר חיידקים במקביל (פולימיקרוביאלי).
תסמינים
הביטוי של דלקת חצוצרות יכול להיות מאוד מגוון, החל מדלקת ללא תסמינים שמזוהה בבדיקה אקראית ועד כאבים חזקים מאוד באגן ובבטן התחתונה. בנוסף, הכאבים יכולים להיות מלווים בחום או צמרמורות. יש לציין שלא תמיד יש קשר בין חומרת הדלקת בחצוצרות לבין רמת הסבל שהיא גורמת.
בבדיקת הרופא הגניקולוג יכולה להיות רגישות בהנעת צוואר הרחם ובבדיקות הדם יכולים להיות סימנים של דלקת כגון שקיעת דם מוחשת או CRP גבוה.
טיפול
עקב פוטנציאל לסיבוכים ארוכי טווח כגון פגיעה בפוריות, ה"יד קלה על ההדק" בנוגע להתחלת טיפול גם בהיעדר אבחנה ודאית. כאבים בבדיקת הגניקולוג במטופלת שהיא פעילה מינית הינם עילה מספקת להתחלת טיפול באנטיביוטיקה. לרוב ניתן לקחת את האנטיביוטיקה בבית ואין צורך באשפוז.
ישנם מקרים מיוחדים בהם כן יש צורך אשפוז בינהם: מחלה חמורה במיוחד, הקאות שלא מאפשרות נטילת תרופות דרך הפה, סיבוך הנקרא אבצס (בהמשך) או שהמטופלת בהיריון. יש לציין שבנשים עם התקן תוך רחמי למניעת היריון לרוב אין צורך בהוצאה שלו (בניגוד למה שהיה מקובל בעבר בטיפול בדלקת אגנית).
סיבוכים
אבצס על החצוצרות – (TOA-tuboovarian abscess) יכול לקרות אצל עד 15% מהחולות שלקו בדלקת חצוצרות. אחר הדלקת לא כל המוגלה שמכילה חיידקים ורסיסי תאים נעלמה והיא מצטברת באזור תחום ומוגבל שיכול להימצא על החצוצרה או על האיברים הסמוכים (מעי וכו').
הסיכון באבצס הוא קרע שלו שמוביל לפיזור החיידקים בחלל הבטן ויכול להביא לתמותה בעד 10% ממקרי הקרע. התסמינים של אבצס יכולים לחקות דלקת חצוצרות רגילה. לעיתים ניתן לחוש מעין גוש באגן. האבחנה נעשית בעזרת בדיקת אולטראסאונד.
אם האבצס לא נקרע אפשר לנסות לטפל בו רק עם אנטיביוטיקה באשפוז. לעיתים יש צורך בניקוז שלו בעזרת מחט שמוחדרת כשהרופא מוודא את המיקום שלה בעזרת מכשיר אולטראסאונד. אם פתאום מופיעה החמרה בכאבים אזי יש חדש לקרע באבצס ואז לרוב יידרש ניתוח דחוף.
הידרוסלפינקס (hydrosalpinx) – חסימה של החצוצרה הגורמת להצטברות נוזל נקי בתוכה. חסימה זאת לבשר על פגיעה בפוריות שכן לרוב מעידה על היווצרות צלקת שמנעה מההפרשות בחצוצרות להמשיך הלאה.
כאב גבוה באגן– כ-5% מהנשים באוכלוסיה חוות כאבי אגן כרוניים, דלקת אגנית מעלה את הסיכון לכך פי 4 שכן לעומתן עד 20% ממי שסבלה מדלקת אגנית תסבול מכאבים קבועים באגן.
