מהו בדיוק היריון מחוץ לרחם?
היריון מחוץ לרחם הוא היריון בו הביצית המופרית נקלטה, השתרשה וגם החלה להתפתח מחוץ לחלל הרחם. נמצא שהתופעה היא בעליה ועומדת על שכיחות של כ- 2%, בין היתר בגלל העליה בשכיחות טיפולי פוריות. כמעט בכל המקרים (כ- 98%) בהיריון חוץ רחמי משתרשת הביצית בחצוצרה ולעיתים נדירות באזורים אחרים כמו השחלה או צוואר הרחם.
מה משתבש בהיריון מחוץ לרחם?
לאחר שביצית מבשילה, היא עוברת מן השחלה אל החצוצרה. לחצוצרה מגיע גם הזרע דרך צוואר הרחם ומתרחשת הפריה. הביצית המופרית שוהה בחצוצרה מספר ימים בהם היא עוברת מספר התחלקויות והופכת לעובר.
בשלב זה היא אמורה לנוע דרך החצוצרה אל הרחם ולהשתרש בו. בהיריון חוץ רחמי מופרע המעבר אל הרחם והעובר נותר בחצוצרה. הוא אינו יכול להתפתח באופן תקין וגם האם נמצאת בסכנה בגלל אפשרות לקרע בחצוצרה ושטף דם פנימי.
גורמי סיכון להיריון מחוץ לרחם
כאמור, מרבית ההריונות החוץ רחמיים מתרחשים בחצוצרה ולכן נזק לחצוצרה הוא גורם הסיכון המשמעותי ביותר. הגורמים המרכזיים לנזק לחצוצרה הם:
- חסימה של החצוצרה בעקבות דלקת או מסיבה אחרת
- טיפולים הורמונליים המשנים את אפשרות התנועה בתוך החצוצרה
- זיהומים באגן בעקבות דלקת או מחלת מין
- שימוש בגלולות על בסיס פרוגסטרון לאורך זמן
- התקן תוך רחמי– כאשר ישנו היריון למרות ההתקן הוא יהיה לרוב חוץ רחמי
- פגם מולד שיוצר עיוות במבנה החצוצרה (גורם נדיר יחסית)
- ניתוח קודם בחצוצרות
התסמינים להיריון מחוץ לרחם
תחילת ההיריון לא תלווה לרוב בתסמינים בולטים מלבד העובדה שבבדיקת אולטרסאונד לא יאותר שק היריון ברחם למרות התשובה החיובית לכך שישנו היריון. בהמשך התסמינים יכולים להיות כאב בטן- לעיתים בצד אחד ולעיתים בכל אזור הבטן, דימום וגינלי ובמצב חמור יותר גם בחילה, סחרחורות וכאבים בכתפיים. כאבים בכתפיים נגרמים כשישנו קרע בחצוצרה ודימום פנימי בבטן המגרה את תאי העצבים באזור הסרעפת. במצבים חמורים במיוחד יכול להיות גם אובדן הכרה.
כיצד מאובחן היריון חוץ רחמי?
- בדיקת רמת הבטא: בהיריון תקין הורמון הבטא אמור להכפיל את רמתו כל 48-72 שעות. בהיריון חוץ רחמי רמתו תהיה נמוכה משמעותית מהמצופה. רמת ההורמון נמדדת בבדיקת דם.
- רמת ההמוגולבין וההמטוקריט: בבדיקת הדם ימדדו גם ערכיהם של מרכיבים נוספים בדם. כאשר ישנו דימום אמורה רמתם של ההמוגלובין וההמטוקריט להיות נמוכה.
- אולטרסאונד: באולטרסאונד יהיה ניתן באופן חד משמעי לראות שלא נמצא שק היריון ברחם וגם לדעת את מיקומו.
כיצד מטופל היריון חוץ רחמי?
הטיפול בהיריון חוץ רחמי נעשה על פי מיקומו של ההיריון וחומרת התסמינים:
- טיפול תרופתי: כאשר מצבה של האישה יציב והיא אינה סובלת מתסמינים בולטים כמו דימום או חולשה, ניתנת לה תרופה הנקראת מטוטרקסאט. תרופה זו מפרקת את התאים העובריים שצמחו ובכך מסתיים ההיריון. התרופה ניתנת באשפוז שנמשך מספר ימים.
- ניתוח: במקרים בהם נראה כי התרופה לא תספיק יופסק ההיריון בניתוח בו תתבצע פתיחה של החצוצרה ובמקרה שנגרם לה נזק משמעותי- גם הסרתה. הניתוח ברוב המקרים הוא לפרוסקופי ולא בטני, אלא אם מדובר במצב נדיר בו העובר לא התמקם בחצוצרה או שנוצר קרע וישנו שטף דם בטני.
- מעקב בלבד: הריונות חוץ רחמיים מסתיימים פעמים רבות מעצמם בהפלה טבעית. יש התומכים, כל עוד אין תסמינים כמו דימום או חולשה, בכך "שהטבע יעשה את שלו". אז ישנו רק מעקב אחר מצבה של האישה: בדיקות דם לספירת דם ורמת הורמון הבטא, אולטרסאונד ובדיקות כלליות על מנת לוודא שאין החמרה במצב
האם להיריון מחוץ לרחם יש השפעה על ההריונות הבאים?
להיריון החוץ רחמי עצמו אין השפעה על הריונות עתידיים, זאת גם אם נכרתה חצוצרה אחת (בתנאי שהשניה תקינה). עם זאת, נשים שאצלן היה היריון חוץ רחמי הן בעלות נטיה גבוהה יותר להיריון עתידי מחוץ לרחם (סיכוי של כ- 10%) וישנו סיכוי גבוה יותר שיהיה צורך בטיפולי פוריות.