אנדומטריוזיס הוא מצב כרוני שעשוי לגרום לנזק לאברי מערכת הרבייה בטווח הארוך ולפגיעה ניכרת באיכות החיים. בדרך כלל הפרעה גניקולוגית זו מאובחנת בגילאי 40-25.
תאי רירית הרחם שמתמקמים באזורים שונים בגוף, מגיבים לשינויים ההורמונליים בדומה לרקמת רירית הרחם הנמצאת במקומה התקין. לפיכך רקמת האנדומטריום תדמם אחת לחודש. יחד עם זאת, בניגוד לדימום התקין שמתנקז ומופרש מהגוף, הדימום מרקמת האנדומטריום נוטה להצטבר בסביבת הרקמה וכתוצאה מכך נוצרות הידבקויות בין הרקמה המדממת לבין רקמות סמוכות.
מה הם הגורמים לאנדומטריוזיס?
נכון להיום טרם נמצא הגורם הברור לאנדומטריוזיס, אך ישנן כמה תיאוריות בנושא. להלן כמה מהגורמים האפשריים:
- מטאפלזיה – בשלב העוברי תא רקמה מסוג מסוים יכול להפוך לתא רקמה מסוג אחר בתהליך הנקרא מטאפלזיה. לפי חלק מהחוקרים ישנם תאים המשמרים את היכולת העוברית הזו ולפיכך יש באפשרותם להפוך לתאי רירית הרחם בבגרות.
- נדידת תאים באמצעות מערכת הלימפה או באמצעות מחזור הדם – במקרים נדירים ביותר ניתן לזהות תאי רירית הרחם בעיניים ואפילו במוח. אי לכך הועלתה השערה כי באפשרות התאים לנדוד לרקמות מרוחקות יחסית באמצעות מחזור הדם ומערכת הלימפה.
- כשל חיסוני – יתכן מאוד שבאופן עקרוני נדידה של תאי רירית הרחם לאזורים לא תקינים היא מצב שכיח מאוד, אבל כל עוד מערכת החיסון מתפקדת בצורה תקינה, הוא לא אמור לגרום לשום בעיה שכן תאי מערכת החיסון תוקפים את תאי רירית הרחם שלא נמצאים במקומם. לפי תיאוריה זו, בחלק מהנשים בשל כשל במערכת החיסון, תאי מערכת החיסון לא מזהים את תאי רירית הרחם כאויב שיש להילחם בו ומאפשרים להם להתקיים באין מפריע.
- זרימת וסת הפוכה – לפי אחת התיאוריות המרכזיות שהועלתה בנושא זה, בזמן הדימום החודשי, חלק מזערי מהדימום (יחד עם תאי רירית הרחם), לא מופרש מהגוף בצורה תקינה דרך הנרתיק אלא זורם דרך החצוצרות לחלל האגן. תאי הרירית המגיעים לחלל האגן מצליחים להשתרש ומתחילים להגיב לשינויים ההורמונליים במהלך החודש. תיאוריה זו לוקה בחסר כיוון שהיא לא יכולה להסביר כיצד אנדומטריוזיס מתרחש גם בנשים שעברו הסרת רחם או כיצד הוא מתרחש בגברים למשל.
- להרחבה – גורמים לאנדומטריוזיס
מה הם התסמינים של אנדומטריוזיס?
אנדומטריוזיס יכול לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים, המשתנים בין אישה לאישה. כך לדוגמה במקרים מסוימים המחלה יכולה שלא לבוא לידי ביטוי בתסמינים קליניים כלל, אך במקרים החמורים ביותר היא יכולה לגרום לכאבים חמורים בגב התחתון, באגן או בבטן התחתונה ואף לגרום לכאבים עזים בזמן קיום יחסי מין. תסמינים שכיחים של אנדומטריוזיס יכולים לכלול דימום בין מועדי הווסת, בעיות פוריות, כאבי מחזור חמורים ודימום ווסתי מוגבר.
כאבים מהווים גם כן תסמינים שכיחים יחסית של אנדומטריוזיס. רוב הנשים הסובלות מכאבים על רקע של אנדומטריוזיס מדווחות על כאבים המופיעים בעיקר בחלק העליון של הרגליים, באזור שבין הירכיים. חלק מהנשים מדווחות על תחושה תמידית של כאב בעוד שאחרות מדווחות על כאבים המופיעים רק במהלך הדימום החודשי, רק בזמן הטלת שתן או רק בזמן קיום יחסי מין.
תסמינים אפשריים נוספים כוללים שיעול דמי (במקרים שבהן ישנם תאי רירית הרחם בריאות), חסימת מעיים (במקרים שבהם ישנם תאי רירית הרחם במעיים), דימום מהרקטום ותחושה של אי נוחות באזור הבטן בזמן הטלת שתן. חשוב לציין כי מידת החומרה של התסמינים לא תלויה בכמות תאי רירית הרחם אלא דווקא במיקום שלהם. הכוונה היא לכך שכמות קטנה יחסית של תאים במקום רגיש, יכולה לגרום לכאבים חמורים יותר בהשוואה לכאבים שתגרום כמות גדולה של תאים, שהתמקמו במקום רגיש פחות.
כך לדוגמה במקרים החמורים ביותר, יתכן שהמטופלת תצטרך לעבור ניתוח חירום. מקרים שכאלה יכולים להתרחש למשל בגין חסימת מעיים או בעקבות התפוצצות של ציסטה שמקורה בתאי רירית הרחם (אנדומטריומה).
כיצד מאבחנים אנדומטריוזיס?
האבחון של אנדומטריוזיס מבוסס על דגימת רקמה המושגת במסגרת לפרוסקופיה. מדובר בהליך כירורגי שבו מחדירים סיב אופטי דקיק לחלל הבטן והאגן. באמצעות הסיב האופטי יכול הרופא שמבצע את הבדיקה להסתכל על איברי הבטן והאגן ולזהות חסימות ומבנים לא תקינים. כאשר הרופא מבחין ברקמה לא תקינה, החשודה כאנדומטריום, הוא יכול להסיר ממנה דגימה ולשלוח אותה לבדיקת מעבדה. במעבדה יבדקו האם אכן הדגימה מכילה תאי רירית הרחם.
כיצד מטפלים באנדומטריוזיס?
מטרת הטיפול באנדומטריוזיס היא להקל על התסמינים ולשפר את איכות החיים של המטופלות בלבד וזאת כיוון שמדובר במחלה כרונית שלא ניתן להחלים ממנה באמצעות הטיפולים הקיימים היום. כאשר צריך לקבל החלטה בנוגע לתכנית הטיפולים האידיאלית עבור המטופלת יש לקחת בחשבון מספר גורמים כמו גיל המטופלת, מידת הנכונות שלה לעבור ניתוח, האם היא מעוניינת להיכנס להיריון בעתיד ועוד. כמו כן במקרים שבהם התסמינים קלים מאוד או במקרים שבהם אין בעיות פוריות, בהחלט יתכן כי לא יומלץ להתחיל לטפל בבעיה.
להלן הטיפולים האפשריים הקיימים כיום:
- כריתת רחם – טיפול זה מתאים לנשים שלא מעוניינות להרות ונכנס לתמונה רק לאחר שמוצו האפשרויות הטיפוליות האחרות. יש לציין כי אם בניתוח מסירים רק את הרחם, מבלי להסיר את השחלות, קיימת אפשרות של הישנות הבעיה.
- לפרוטומיה – ניתוח רחב היקף שמתאים עבור מטופלות עם אנדומטריוזיס מפושט. בניתוח זה מסירים את הרקמות הנגועות בתאי רירית הרחם מחלל הבטן בגישה פתוחה.
- לפרוסקופיה – הליך אנדוסקופי שבו ניתן לבצע כריתה של ההידבקויות סביב השחלות והחצוצרות, לשחרר חסימות בחצוצרות, להסיר מוקדי דלקת המכילים תאי רירית הרחם ולכרות אנדומטריומות.
- טיפול הורמונלי – ניתן לחלק את הטיפול ההורמונלי לארבע קבוצות: נגזרות של GnRH, גלולה משולבת למניעת היריון, אנטי פרוגסטרון ופרוגסטרון. מטרת הטיפול ההורמונלי היא להפחית את הייצור של אסטרוגן וזאת כיוון שהורמון זה מעודד צמיחה ונשירה של תאי רירית הרחם.
- משככי כאבים – בדרך כלל מטופלת הסובלת מאנדומטריוזיס תקבל נוגדי דלקת שאינם סטרואידים כמו נפרוקסן או איבוברופן שכן תרופות אלו יעילות מאוד לשיכוך הכאבים ותחושת אי הנוחות. אם הכאבים קלים יחסית, ניתן להשתמש בפראצטמול כמו אקמול או דקסמול ובמקרים חמורים במיוחד יתכן שהרופא יבחר לתת מרשם למשככי כאבים כמו קודאין או תרופות אחרות שניתן לרכוש אך ורק במרשם רופא.