קיימים מספר סוגי ניתוחים שונים המבוצעים לתיקון בריחת שתן, המתרחשת כשרצפת האגן נחלשת והשרירים מאפשרים לצוואר שלפוחית השתן והשופכה לרדת. ניתוחים אלו מרימים את השופכה, את שלפוחית השתן או את שניהם למיקום הרגיל.
מטרת הניתוחים היא ריפוי בריחת שתן בצורה טובה יותר מכל טיפול אחר. אם טיפולים אחרים, כגון תרגילים לשרירי רצפת האגן, לא פעלו על מנת לשלוט בבריחת השתן, ניתוח עשוי להיות האפשרות הטובה ביותר. סוג הניתוח תלוי בהעדפות המטופלת, בריאותה ומיומנות הרופא.
סוגי ניתוחים לבריחת שתן
הניתוחים מסייעים לנשים עם בריחת שתן חמורה ובריחת שתן מדחף, ומבוצעים לשם הפחתת התסמינים. סוגי הניתוחים כוללים
- ניתוח להפחתת מתח בנרתיק.
- השעיה רטרופובית.
- קלע השופכה.
- גירוי חשמלי.
- שופכה בולטת.
שופכה בולטת
ניתוח זה כרוך בביצוע חתך בבטן התחתונה, להרמת צוואר שלפוחית השתן, ותפירה כשהשלפוחית מוצבת במיקום הנכון. ניתוח זה יכול לסייע במניעת דליפות שאינן רצוניות בקרב נשים עם בריחת שתן.
הניתוח מבוצע בשני סוגים: ניתוח פתוח, במהלכו מבוצע חתך גדול; או ניתוח לפרוסקופי, המבוצע דרך חתך קטן אחד או יותר, וטיפול באמצעות מכשירים כירורגיים קטנים מיוחדים.
שני הסוגים מציעים טיפול יעיל לטווח הארוך לבריחת שתן. בעיות שעלולות להתרחש כתוצאה מההליך כוללות קושי בריקון מלא של שלפוחית השתן, זיהומים חוזרים בדרכי השתן (UTI), וכן חוסר נוחות במהלך קיום יחסי מין.
הליכי קלע
ניתוח זה כרוך בביצוע חתך בבטן התחתונה ליד הנרתיק כך שניתן למקם את הקלע סביב צוואר שלפוחית השתן על מנת לתמוך בו ולמנוע דליפות שתן בשוגג.
הניתוח ניתן לביצוע באמצעות שימוש בחומר סינתטי; רקמה שנלקחת מחלק אחר של הגוף; או רקמות הנתרמות מאדם אחר.
במקרים רבים, ניתוח המבוצע באמצעות רקמה שנלקחת מחלק אחר של הגוף, מבוצע באמצעות חלק משכבת הרקמה המכסה את שרירי הבטן. זהו ההליך המומלץ ברוב המקרים, היות והוא יודע יותר ביתרונותיו לבטיחות ויעילות לטווח הארוך.
הבעיה הנפוצה ביותר המדווחת הקשורה לשימוש בהליך זה היא קושי בריקון שלפוחית השתן במלואה, וחלק קטן מהנשים שעברו הליך זה פיתחו לאחריו בריחת שתן מדחף.
גירוי עצבי
עצבי עצם העצה הממוקמים בחלק התחתון של הגב, נושאים אותות מהמוח לחלק מהשרירים הפועלים במהלך השימוש בשירותים, כגון השרירים המקיפים את השלפוחית.
אם בריחת הדחף היא תוצאה של שרירים המתכווצים לעתים קרובות מדי, גירוי עצבי מומלץ. במהלך פעולה זו, התקן מוחדר ליד אחד מעצבי עצם העצה, בדרך כלל בחלק אחד של הישבן. זרם חשמלי נשלח ממכשיר גירוי עצבי לאזור זה.
ההליך משפר את האופן שבו האותות נשלחים בין המוח והשרירים, כך שניתן להפחית את הדחף להשתין.
גירוי עצבי עשוי להיות מכאיב ולא נוח, אך חלק מהנשים דיווחו על שיפור משמעותי בתסמיניהן, או שבריחת השתן טופלה לחלוטין.
גירוי עצבי טיביאלי
העצב הטיביאלי האחורי עובר על הרגל עד הקרסול. הוא מכיל סיבי עצב שמתחילים משלפוחית השתן ורצפת האגן.
גירוי עצבי טיביאלי משפיע על עצבים אחרים ומסייע בשליטה על תסמיני שלפוחית השתן, כגון דחף להעברת שתן.
בהליך זה, מחט דקה ביותר מוחדרת דרך עור הקרסול, וזרם חשמלי קל נשלח דרכה וגורם לתחושת עקצוץ המניעה את הרגל. יתכן שיהיה צורך ב-12 מפגשי גירוי, שכל אחד מהן נמשך בסביבות חצי שעה, במרווחי זמן של שבוע.
יעילות גירוי עצבי טיביאלי – מספר מחקרים הראו שטיפול זה יכול להציע הקלה בתסמונת חמורה של בריחת שתן ודחף, בחלק מהנשים, למרות שעדיין לא קיימות ראיות מדעיות מספיקות להמלצה על גירוי עצבי טיביאלי כטיפול שגרתי. הליך זה מומלץ במקרים ספורים בלבד, בהם בריחת שתן מדחף לא השתפרה עם תרופות.
הגדלת ציסטופלסטיקה
במקרים נדירים, הליך זה מומלץ לטיפול בבריחת שתן מדחף. ההליך כרוך בהגדלת שלפוחית השתן באמצעות הוספת פיסת רקמה מהמעי לדופן השלפוחית.
לאחר ההליך, יתכן שלא ניתן יהיה להעביר שתן ויהיה צורך להשתמש בקטטר. לכן הגדלת ציסטופלסטיקה מבוצעת רק אם אישה מוכנה להשתמש בקטטר. תופעות הלוואי עשויות לכלול זיהומים חוזרים בדרכי השתן.
ניתוח להפחתת מתח – בניתוח זה, פיסת פלסטיק מוחדרת דרך חתך בנרתיק ומוצבת מאחורי השופכה. החלק האמצעי של הפלסטיק תומך בשופכה, ושני הקצוות האחרים שלו מושרשים דרך שני חתכים נפרדים.
השעיה רטרופובית – הליך לטיפול בבריחת שתן הנובעת מדחף, ומבוצע לתיקון קרום הנרתיק. באמצעות החזקת השופכה למעלה במצב הנכון, ניתן להפחית את דליפת השתן הקשורה למתח.
אולי יעניין אותך גם:
פיזיותרפיה בבית להחלמה אחרי ניתוח לצניחת איברי אגן – מה הם היתרונות?
