האופן שבו השמנת יתר משפיעה על הפוריות נחקר באופן אינטנסיבי בעשורים האחרונים אך למעשה זמן רב לפני העידן המודרני, היו שקשרו את השמנת היתר עם עלייה בסיכון לבעיות פוריות: סוקרטס הצביע על הקשר שבין עודף משקל לבעיות פוריות כבר במאה חמישית לפני הספירה.
כיום כבר אין עוררין על כך שהשמנת יתר מגדילה את הסיכון לבעיות פוריות הן בנשים והן בגברים. כך לדוגמה במספר רב של 
מחקרים נמצא כי נשים הסובלות ממשקל עודף נמצאות בסיכון גבוה פי שלושה לבעיות פוריות בהשוואה לנשים במשקל תקין. כמו כן נמצא כי החל מ-BMI=29, עם כל עלייה של יחידת BMI, הסיכוי להיכנס להיריון פוחת בכחמישה אחוזים.
אך מעבר לכך, נמצא כי המשקל העודף משפיע גם על בריאות העובר ומהלך ההיריון: השכיחות של סוכרת הריונית, רעלת היריון, לידה בניתוח קיסרי, הפלות ספונטניות ועוד מגוון רחב של סיבוכים ותחלואות הקשורים להיריון וללידה, גבוהה יותר בקרב נשים עם עודף משקל והשמנת יתר בהשוואה לנשים שנמצאות במשקל תקין.
רקמת השומן ואדיפוקינים
רקמת השומן היא רקמה בעלת תפקידים רבים ומגוונים כשבין היתר היא משחקת תפקיד חשוב במערכת האנדוקרינית: תאי השומן (אדיפוציטים) מפרישים חומרים הנקראים אדיפוקינים, המשתתפים בוויסות של מספר תהליכים ופעילויות פיזיולוגיות כמו התגובה החיסונית, רבייה ומטבוליזם של ליפידים וגלוקוז. משפחת האדיפוקינים כוללת בין היתר את ההורמונים לפטין, אומנטין ורזיסטין.
חוסר איזון בריכוז ההורמונים השונים המופרשים מרקמת השומן, על רקע רקמת שומן עודפת ותפקוד לקוי של רקמת השומן (מבחינה אנדוקרינית), עשויים לגרום לאי פוריות ולשלל בעיות בהתפתחות המינית.
ניתן לראות כי בנשים הסובלות מהשמנת יתר, קיימת רמה נמוכה של אדיפוקינים בעלי השפעה חיובית על הגוף ורמה גבוהה של אדיפוקינים בעלי השפעה שלילית על הגוף כמו TNF-alpha, המעודד הפרשה של קורטיזול בתגובה למצבי עקה. בנוסף נמצא גם שבקרב נשים, עם העלייה ב-BMI, מתרחשת עלייה ברמות הלפטין הן בדם והן בנוזל הפוליקולרי. רמות גבוהות של לפטין, מקושרות עם פגיעה בתהליך הייצור של אסטרדיול, פגיעה בהתפתחות העוברית התקינה וכן עלייה בשכיחות ההפלות.
אדיפונקטין הוא אדיפוקין נוסף המופרש מרקמת השומן, כשבניגוד לרוב האדיפוקינים, רמתו יורדת עם העלייה במסת רקמת השומן. הורמון זה מעודד ספיגה של גלוקוז בתאי הכבד והשריר ומעכב את תהליך יצירת הסוכר (גלוקונאוגנזה) בכבד. הירידה ברמות האדיפונקטין עם העלייה בנפח רקמת השומן, מובילה בסופו של דבר לעלייה בריכוז חומצות השומן החופשיות שמשתחררות מהכבד, להחמרה בתנגודת לאינסולין ולהתפתחות של היפראינסולינמיה. רמות האינסולין הגבוהות, מובילות בתורן לריכוז עודף של אנדרוגנים.
למעשה נראה כי ההשפעה השלילית של השמנת יתר על רמת הפוריות בנשים, בהקשר לשינויים בריכוז האדיפוקינים למיניהם, היא בסופו של דבר בחלק ניכר מהמקרים, תוצאה ישירה של התפתחות תנגודת לאינסולין.
השמנת יתר ותסמונת השחלות הפוליציסטיות
תסמונת השחלות הפוליציסטיות היא ההפרעה ההורמונלית השכיחה היותר בקרב נשים ומהווה את אחד הגורמים המרכזיים לבעיות פוריות: תסמונת זו היא הגורם לשליש מבעיות הפריון בנשים ומהווה 90% מהסיבות לאוליגומנוריאה וכ-25 אחוז מהסיבות לאמנוריאה.
תסמונת השחלות הפוליציסטיות באה לידי ביטוי במיעוט ביוצים, שיבוש ביוצים או חוסר ביוץ (תדירות של פחות מאחת ל-35 ימים), היפראנדרוגניזם קליני (שיעור יתר, התקרחות בתבנית גברית, אקנה ועוד) או כימי (רמות גבוהות מהנורמה של אנדרוסטנדיון וטסטוסטרון ואינדקס אנדרוגני מוגבר) ושחלות פוליציסטיות (נפח שחלה מוגבר ו/או 12 זקיקים לפחות בגודל 9-2 מ"מ באחת השחלות). התסמונת מאובחנת כשמתקיימים שניים מהתנאים שהוזכרו לעיל (מיעוט ביוצים או חסר ביוץ, היפראנדרוגניזם ביוכימי או קליני ושחלות פוליציסטיות) וקשורה קשר הדוק בהשמנת יתר, תנגודת לאינסולין וסוכרת.
התסמונת מתפתחת כאשר נוצר חוסר איזון הורמונלי המוביל לכך שהשחלות מייצרות כמות גדולה מהנדרש של הורמוני מין גבריים, שלא הופכים לאסטרוגן. נראה שהגורם המרכזי לתופעה זו הוא עודף של אינסולין בדם (היפראינסולינמיה), השכיח מאוד בנשים הסובלות מהשמנת יתר. מעניין לציין כי קו הטיפול הראשון בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות שמעוניינת להרות הוא טיפול תזונתי הכולל שינוי בהרגלי הפעילות הגופנית לצורך ירידה במשקל. למעשה בחלק מהמקרים די יהיה בהפחתה של 10-5% ממשקל הגוף כדי להשיג ביוץ ולהיכנס להיריון. כמו כן הפחתה במשקל תורמת להפחתת הסיכון להפלה בנשים הסובלות מתסמונת השחלות הפוליציסטיות.
